Kila: The Bremen Town Musician

קילה: מוזיקאי העיירה ברמן - ספר סיפור מאת קילה

קילה מציעה ספרי סיפור מהנים כדי לעורר את אהבת הקריאה. ספרי הסיפורים של קילה עוזרים לילדים ליהנות מקריאה ולמידה עם כמות שפע של אגדות וסיפורי אגדות.

היה פעם חמור שהאדון שלו גרם לו לשאת שקים לטחנה במשך הרבה שנים. לבסוף כוחו החל להיכשל כך שהוא לא יכול לעבוד הרבה ואדונו רצה לסלק אותו.

החמור ידע זאת וברח לברמן שם חשב שהוא אולי מוזיקאי עירוני.

כשעבר מעט דרך הוא מצא כלב ציד שוכב לצד הדרך. החמור שאל, "על מה אתה כל כך חסר נשימה?"

"עכשיו אני זקן," אמר הכלב, "ואני כבר לא יכול לצוד. אדוני עמד להרוג אותי."

"אני נוסע לברמן להיות מוזיקאי עירוני." אמר החמור. "אתה יכול לבוא איתי. אני יכול לנגן בלוטה ואתה יכול לנצח את התוף." הכלב הסכים בקלות, והם המשיכו יחד.

לא עבר זמן רב הם הגיעו לחתול שישב בכביש. "מה הבעיה שלך?" אמר החמור.

"אני זקן והשיניים שלי בוטות," ענה החתול. "אני לא יכול לתפוס עכברים, אז המאהבת שלי רצתה להטביע אותי."

"בוא איתנו לברמן," אמר החמור, "ותהפוך למוזיקאי עירוני. אתה מבין סרנדה." החתול חשב טוב על הרעיון והצטרף אליהם.

שלושת המטיילים חלפו אז ליד חצר ופגשו בזין שקרע. "הבכי שלך מספיק כדי לנקב עצם ומוח," אמר החמור. "מה זה משנה?"

"ניבאתי מזג אוויר טוב, אבל הטבח רוצה להכין אותי למרק. אני עורב בכל הכוח בזמן שאני עדיין יכול."

"היה לך הרבה יותר טוב לבוא איתנו," אמר החמור. "אנחנו הולכים לברמן. יש לך קול עוצמתי, וכשכולנו נופיע יחד, זה ישפיע מאוד טוב." הזין הסכים, וכל הארבע המשיכו יחד.

אבל ברמן הייתה רחוקה מכדי להגיע ביום אחד ולכן, כשהתקרב הערב, הם הגיעו ליער והחליטו לבלות שם את הלילה.

החמור והכלב נשכבו מתחת לעץ גדול בזמן שהחתול טיפס בין הענפים והזין טס למעלה.

לפני שהזין הלך לישון הוא ראה מעט אור מאיר מרחוק וקרא לחבריו שחייב להיות בית לא רחוק משם. כולם יצאו לכיוון האור עד שלבסוף זה הוביל אותם לבית.

החמור, בהיותו הגדול ביותר, ניגש אל החלון והביט פנימה. הוא ראה שודדים יושבים סביב שולחן מכוסה אוכל ושתייה נהדרים.

הם דנו כיצד להוציא את השודדים מהבית ולבסוף להכות תוכנית.

החמור היה אמור להניח את כפות רגליו הקדמיות על מדף החלון; הכלב היה אמור לעלות על גב החמור; החתול על צמרת הכלב; ולבסוף, הזין היה אמור לעוף למעלה ולפרוע על ראש החתול.

כאשר זה נעשה, בסימן נתון, כולם החלו לבצע את המוסיקה שלהם. החמור התבלבל, הכלב נבח, החתול חיתך והזין עורב. ואז הם פרצו לחדר ושברו את כל הכוסות בחלון.

השודדים ברחו מהקול האיום. הם חשבו שהם הותקפו על ידי מפלצות וברחו לעץ, מחשש לחייהם.

ארבעת המלווים התיישבו אז לשולחן ונהנו משאריות הארוחה. הם חגגו כאילו היו רעבים במשך חודש.

מאותה תקופה, השודדים מעולם לא חזרו לבית וארבעת הנגנים בעיר ברמן מצאו את עצמם כל כך טוב עד ששם הם נשארו שם לתמיד.

אנו מקווים שתיהנו מהספר הזה. אם יש בעיות, אנא צרו איתנו קשר בכתובת support@kilafun.com
תודה!